מערכת הצורות | שיעור ודוגמאות פתורות | כיתות י׳ ו־י״א

רוב המילים בעברית בנויות משורש, שנושא את המשמעות הכללית, ומתבנית, שקובעת את סוג המילה. בפעלים התבנית נקראת בניין, ובשמות היא נקראת משקל. כְּתִיבָה, כַּתָּב ומִכְתָּב חולקות את השורש כ־ת־ב, ונבדלות במשקל.

מורידים תחיליות של זמן וגוף (א׳, ת׳, י׳, נ׳ בעתיד), סיומות (־תִּי, ־וּ, ־ָה) ותחיליות של בניין (הִ־, הִתְ־, נִ־). בהתפעל, כשהשורש פותח בס׳, ש׳, צ׳ או ז׳, ת׳ של התחילית עוברת אחרי האות הראשונה: הִסְתַּדֵּר, הִצְטַלֵּם, הִזְדַּקֵּן. כשאות שורש נבלעת, דגש או תנועה מיוחדת רומזים עליה: הִפִּיל (נ־פ־ל).

לא כל מילה נוצרת משורש ומשקל. לפעמים מוסיפים צורן לבסיס קיים: מִטְבָּח + ־וֹן = מִטְבָּחוֹן (הקטנה), עִתּוֹן + ־אי = עִתּוֹנַאי (בעל עיסוק). זו תצורה קווית.